החלטה בתיק ת"א 25991-11-11

1.         "בקשה להתליית התובענה" לפי תקנות 152 ו/או 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") ולהארכת המועד להגשת כתב הגנה היא הבקשה שלפני.

2.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה על נספחיהן הרבים, ראיתי להיעתר לבקשה ולהורות על דחיית הדיון בתביעה דנא עד לאחר מתן פסק דין בע"ש 1173/09 י.מ.ש השקעות בע"מ נ' מנהל מע"מ ת"א 3 המתנהל בבית משפט זה בפני כב' השופטת קרת (להלן: "ערעור המע"מ").

3.         למען הנוחות, אפרט בקצרה את ההליכים שקדמו להגשת הבקשה דנא ואת טענות הצדדים.

ביום 24.3.2010 ניתן פסק דין (כב' השופטת קרת) בע"ש 1305-06 י.מ.ש השקעות בע"מ נ' מנהל מע"מ ת"א 3 (להלן : "ערעור המע"מ הקודם").

במסגרת אותו הליך נדון ערעור שהגישה המשיבה, י.מ.ש השקעות בע"מ (להלן: "י.מ.ש") נגד החלטת המבקש לדחות השגה שהוגשה על ידה.

אחת הסוגיות המרכזיות שנדונה שם היתה האם התשלום ששולם וממשיך להשתלם  לחברת ד"ר י. שגב ושות' עורכי דין (להלן: "שגב") בגין שירות משפטי שניתנו על ידה לחברת מול הים (להלן: "מול הים") בהתאם להסכם שנחתם ביניהן הוא שכר טרחה שיש להוסיף עליו מע"מ כדין או שענין לנו בזכות או בנכס, ובמקרה כזה יש לסווג את התקבולים כדיבידנד שאין להוסיף עליו מע"מ על פי דין. בפסק הדין שניתן בערעור המע"מ הקודם הכריע בית המשפט בסוגיה האמורה וקבע כי "התשלומים שהתקבלו וממשיכים להתקבל" מכח ההסכם בין שגב למול הים "הינם בגדר שכר טרחה" ומשכך הוא חייב במע"מ (מצוטט מע"מ 1305006).

י.מ.ש הגישה ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין בערעור המע"מ הקודם - ע"א 3073/10 י.מ.ש השקעות בע"מ נ' מנהל מע"מ ת"א 3, וביום 11.4.2011 ניתן פסק דין בערעור לאחר שבהמלצת בית המשפט, חזרה י.מ.ש מהערעור והוא נמחק ללא צו להוצאות. כמו כן, צוין בפסק הדין כי י.מ.ש שומרת על טענותיה במסגרת הליכים אחרים תלויים ועומדים (להלן: "פסק הדין של בית המשפט העליון").

טרם מתן פסק הדין בערעור המע"מ הקודם, הגישה י.מ.ש  ערעור נוסף - הוא ערעור המע"מ (ע"ש 1173/09 י.מ.ש השקעות בע"מ נ' מנהל מע"מ ת"א 3). ערעור המע"מ הוגש על החלטת המבקש לדחות את ההשגות שהגישה י.מ.ש על שתי שומות שהוצאו לה - האחת "שומת מול הים" בגין דוחות תקופתיים של י.מ.ש לינואר 2006 והשנייה, שומת אייזנברג, בגין דוחות תקופתיים של י.מ.ש לאוקטובר 2003.

בדומה לסוגיית מהות התקבול שנדונה בערעור המע"מ הקודם, גם בערעור המע"מ אחת הסוגיות המרכזיות היא מהות התקבול שקבל שגב ממול הים (י.מ.ש אף מפנה את בית המשפט הדן בערעור המע"מ לטענותיה במסגרת ערעור המע"מ הקודם).

ההליכים בערעור המע"מ מצויים בשלב הסיכומים לאחר שי.מ.ש כבר הגישה סיכומיה.

4.         ביום 14.11.11 הגישה י.מ.ש את התביעה דנא - היא "בקשה לביטול פסק דין" ובה עתרה לבטל את פסק הדין בערעור המע"מ הקודם וכן לבטל את פסק הדין של בית המשפט העליון מאחר שלטענתה במסגרת ערעור המע"מ התגלו לה עובדות חדשות שלא היו בפני בית המשפט במסגרת ערעור המע"מ הקודם וכי עובדות חדשות אלה מצביעות על מעשה תרמית של המבקש ויש בהן להשפיע על תוצאות פסק הדין בערעור המע"מ הקודם באופן שהיה מביא לקבלת הערעור. כך טוענת י.מ.ש כי במסגרת ערעור המע"מ נחשף לראשונה הסכם ממנו עולה כי רשות המיסים הכירה בתשלומים ששולמו לשגב על ידי מול הים כדיבידנדים וזאת הניגוד לאמירות המבקש במסגרת ההליכים בערעור המע"מ הקודם.

            כאמור, על בסיס טענתה כי לאחר מתן פסק הדין בערעור המע"מ הקודם נתגלו מסמכים חדשים ועובדות שונות, ולכן מבקשת בהליך דנא לבטל את פסק הדין בערעור המע"מ הקודם ואת פסק הדין של בית המשפט העליון.

5.         ביום 14.12.11 הגיש המבקש את הבקשה להתלות את ההליכים בתביעה דנא עד לאחר מתן פסק הדין בערעור המע"מ. לטענת המבקש, הטענות שהועלו על ידי י.מ.ש במסגרת התביעה דנא כבר הועלו בערעור המע"מ, כי קיימת זהות עילות וזהות בין הצדדים בשני ההליכים. משכך, לטענת המבקש, יש להתלות את ההליכים בתביעה דנא עד לאחר מתן פסק הדין בערעור המע"מ, בין השאר מטעמי יעילות דיונית, מניעת הכבדה מיותרת ומניעת אפשרות של מתן החלטות סותרות.

י.מ.ש התנגדה לבקשה וטענה בין השאר כי לא רק שהבקשה לא נתמכה בתצהיר, הרי שמאחר שערעור המע"מ מצוי "בשלב של טרם מתן פסק דין" וכי "התיק דנן מצוי בחיתוליו", ממילא הכרעת בית המשפט בערעור המע"מ תינתן זמן רב לפני ההכרעה בתיק זה ומשכך, ממילא לא יוכל להתקיים מצב של הכרעות סותרות.

דיון

6.         כאמור, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובנספחים שהוצגו ראיתי להיעתר לבקשה ולדחות את הדיון בתביעה דנא עד לאחר הכרעה בערעור המע"מ.

התביעה דנא היא למעשה בקשה לביטול פסק הדין בערעור המע"מ הנוסף על בסיס טענות כי נתגלו עובדות חדשות שלטענת י.מ.ש התגלו לה במסגרת ערעור המע"מ, זה הנדון עתה . הרקע ועיקר התשתית העובדתית של ערעור המע"מ הנוסף ושל ערעור המע"מ זהים - כך אף לשיטת י.מ.ש עצמה במסגרת ערעור המע"מ שציינה כי: "המערערת חוזרת על מכלול טענותיה כפי שנטענו בתיק ע"ש 1305/06 הערעור הקודם. בערעור הקודם נפרשה היריעה כולה, ניתנו תצהירים, הוגשו סיכומים והצדדים מחכים לפסק דין..." - דהיינו, עילות התביעה והסוגיות המשפטיות בערעור המע"מ הקודם ובערעור המע"מ הן אותן סוגיות.

זאת ועוד, אין מחלוקת בין הצדדים כי העובדות החדשות כנטען, שי.מ.ש טוענת כי התגלו לה במסגרת ערעור המע"מ ושעל בסיסן הגישה את התביעה דנא , הן חלק מהסוגיות שיידונו ויוכרעו במסגרת פסק הדין של בית המשפט בערעור המע"מ, שכן במסגרתו נפרשו לפני בית המשפט וכך למעשה 'התגלו' לה.  

משכך, ולאור העובדה שעסקינן בשאלות עובדתיות זהות במסגרת שני ההליכים, הרי שאין חולק כי ניהול התביעה דנא במקביל לערעור המע"מ עלול להוביל למצב של קביעות עובדתיות סותרות, ובודאי שאין לתת לכך יד, ולא רק זאת אלא שגם מהפן המעשי אין לאפשר ניהול 'כפול' של הליכים באותן סוגיות, שכן מדובר בחוסר יעילות דיונית ובזבוז משווע של זמן שיפוטי.